דפי המשפחות וזיכרון - מורחב - באות - P

מעפילי אקסודוס> דפי המשפחות וזיכרון

* אם ברצונכם להוסיף ו/או לתקן מידע וזכרונות אודות בני משפחותיכם מעפילי האקסודוס לחצו על הכפתור הכחול שבצד שמאל 

"עדכון מידע, הוספה ותיקונים", מלאו את הטופס ושלחו. אנחנו נעדכן את האתר בהתאם.

* קבצים יש לשלוח לאחר תאום. שלחו הודעה שהנושא שלה "הוספת חומרים לאתר".  בהודעה יש לרשום שם ומספר טלפון על מנת שניצור אתכם קשר. 

* הוספנו לאתר כלי "חיפוש" המאפשר למצוא כל חומר וכל אזכור שהוכנס לאתר כגון שמות כולל שמות צילומים ואירועים. חשוב לזכור, כשאתם מעבירים אלינו חומרים, הם צריכים להיות כתובים כמסמך וורד - WORD . אם אתם שולחים צילומים, קבצי PDF או קטעי וידאו ושמע, יש לתת להם שמות/תיאור אחרת לא ניתן יהיה למצוא אותם בכלי ה"חיפוש". 

דפי המשפחה מסודרים על פי סדר ה-  abc.. של שמות המשפחה באנגלית 

מספרים אודות פלג/פופולוביץ גדליהו באתר "יזכור" לזכר חללי צה"ל:-

 

.....  " גדליהו, בן רחל ומשה, נולד ביום ל' בשבט תרצ"ב (7.2.1932) בעיר פולטוסק שבפולין. כשהיה ילד בן שבע שנים פרצה מלחמת העולם השנייה. המשפחה נטשה את פולין ונדדה לרוסיה עם זרם הפליטים. אביו התנדב לצבא הרוסי ונהרג בחזית, והאם עם ארבעת ילדיה המשיכו לנדוד בערבות רוסיה. לאחר שעשה שנים אחדות ברוסיה, הצטרף גדליהו לעליית הנוער והגיע אתה לצרפת. לאחר כשנה, בשנת 1947, עלה לארץ באניית המעפילים "אקסודוס" ("יציאת אירופה"). כידוע נאסרה הכניסה לארץ למעפילי אנייה זו, והוא גורש לגרמניה ורק במאי 1948 הגיע שוב לארץ, והוא נער בן שש עשרה.

משדרכה כף רגלו על אדמת הארץ, התנדב לחטיבת "הראל" שלחמה בקרבות מרים בדרך לירושלים. כאשר התברר למפקד החטיבה שהבחור הלוחם אינו אלא בן שש-עשרה, העבירו מיד לקיבוץ חפצי-בה, שם נמצאו חבריו מעליית הנוער.

גדליהו גויס לצה"ל בשנית בשנת 1950, וכבן עליית הנוער עשה את שירותו במסגרת הנח"ל. הוא היה גם בין הראשונים שעברו קורס מ"כים במסגרת זו.

במלחמת יום הכיפורים שירת כנהג אמבולנס במילואים בחזית הצפון. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) יצא באמבולנס להעביר פצועים משדה הקרב לבית החולים "פוריה". ליד מושב אל-על פגעה הפגזה כבדה באמבולנס. גדליהו עשה הכל כדי להציל את פצועיו אך הוא לא שרד את פציעתו. 

גדליהו השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל..... "

.

 

נפתלי פפרקיכן מספר,

במהלך מלחמת העולם אמא ברחה אתנו מפולין לרוסיה עד לקזחסטן. בתום המלחמה כשסטלין אפשר לכל האזרחים הזרים לחזור למולדתם אמא חזרה לפולין ועשתה הכל כדי לעלות לארץ ישראל. אחרי נדודים הגענו לוינה ול- ULM שבגרמניה ומשם להמבורג .

בהמשך במשאיות של הצבא האמריקאי לקחו אותנו דרך בלגיה לדרום צרפת. על האקסודוס היינו 3  אמא לובה - בת 42  אחותי זלדה בת 8 ואני נפתלי בן 10.

אחד האירועים החרוטים בזיכרוני לכל חיי היה מופע/הצגה שערכו לנו הילדים במחנה פפנדורף בו שרו את השיר "הך פטיש עלה וצנח".  שנים רבות ניסיתי למצוא את מילות השיר ורק עכשו עזרו לי למצוא אותן כולל הקלטות שמע של ביצועים שונים שלו. הכנסו ללינק הקלטות השיר במשך השנים ולקריאת מילותיו.

https://goo.gl/7QNrkY

אסתר פולק שקין מספרת ,

נולדתי בשנת 1934 בבודפשט, הונגריה. באחד מימי המלחמה חיילים נאצים דפקו על דלת ביתנו. אמא הכניסה אותי לארון כדי שלא יגלו אותישמעתי רעש ובכי בבית ובעד לחריץ דלת הארון ראיתי שמכים את אבי ואת אמי. כעבור זמן השתתק הבית ואני נשארתי לבדי בחושך. יצאתי לרחוב למצוא את הוריי ואז פגש אותי הכומר מהכנסייה הסמוכה לביתנו, אותו הכרתי.  הוא אסף אותי למנזר, הוריד את הטלאי הצהוב מבגדיי ושם צלב גדול על החזה שלי לקראת סוף המלחמה בנות הברית הפציצו את העיר וגם את הכנסייה בה הסתתרתי ונאלצתי שוב לברוח לרחוב. ברחוב חברתי לחבורת ילדי רחוב שהגנו האחד על השני. עם כיבוש העיר על ידי הצבא האדום החיילים הרוסים נתנו לנו אוכל 3 פעמים ביום.

כשהסתיימה המלחמה חבורת ילדי הרחוב התמקמה בתחנת הרכבת בתקווה לאתר את הורינו החוזרים ברכבות. הוריי לא שבו. מאידך, יום אחד חייל יהודי מהבריגדה היהודית הציע לנו לעבור לבית "דרור הבונים" בעיר. תחילה חשדנו בו אך כעבור זמן הגענו לבית. שם קבלנו אוכל, להחליף בגדיםמקום לישון לשחק ואף פתחו לנו כיתת לימוד.  שם בעצם התחלתי מחדש את חיי. בדרור הבונים חברנו לחבורת נערים ונערות בני גילנו שנתנו לה את השם קבוצת "ברזל".  עם קבוצת ברזל עזבתי את בודפשט, לבית חולים רוטשילד באוסטריה, משם עברנו למחנה סטרוט שליד העיר אנסבך בגרמניה. במחנה סטרוט המתנו לעליה במשך כשנה וחצי.

באביב 1947 בהיותי בת 13 , יצאנו מסטרוט עם המדריכים שלנו שמואל סנטו וזאב ליכטר, לעיר מרסיי שבדרום צרפת. שם שהינו כשבועיים  בחווה שכינויה היה "דפנה".

ב-10 ליולי 1949 העלו אותנו על משאיות והסיעו אותנו לנמל סט שם המתינה לנו האנייה פרזידנט-וורפילד שלימים שונה שמה ל- "יציאת אירופה תש"ז - 1947 EXODUS " . בקרב על האקסודוס אנחנו הצעירים הגשנו לבוגרים את קופסאות השימורים ותפוחי האדמה.

בתום הקרב, קבוצתנו גורשה על ידי הבריטים על אניית הגרוש אמפייר-רייבל. לאחר שהגענו לנמל המבורג שלחו אותנו ברכבת ומשאיות למחנה אמסטאו ומשם למחנה סנגוורדן.

בחודש מאי 1948 ביום בו הורד דגל המנדט הבריטי בנמל חיפה עליתי ארצה בשנית עם קבוצת "ברזל". תחילה הגענו למחנה העולים ברעננה משם עברנו לקיבוץ שדות-ים בו קבלה קבוצתנו שם חדש "קבוצת נחשונים". כעבור 3 שנים נשלחנו לקיבוץ רביבים שבנגב.

לימים אסתר נשאה לשמעון שקין ולה 2 בנים ערן וגל. ערן שקין הוא צייר ופסל בינלאומי.

בקיבוץ רביבים אסתר, עם 3 חברותיה זהבה דוידוביץ, לאה ברגמן ומרים אלגזי,  כתבה ואיירה את סיפור הישרדותה במלחמה ועד עלייתה ארצה.

בשנת 2008 הוצאת שוקן הוציאה לאור את ספרה של אסתר שקין שנקרא "המסע של תיקה"  אסתר מסבירה שהשם תיקה היה שם החיבה שלה מהשם "אסתריקה".

איורי המקור של הספר הועברו למשמרת בארכיון יהדות הונגריה הנמצא בצפת.

פורת אביבה,

שמי אביבה פורת (וייץ-אגנש) , נולדתי בבודפשט בשנת 1931. הייתי מעפילה בגיל 15 על אניית המעפילים "אקסודוס" "יציאת אירופה תש"ז.

לאחר המלחמה בשנת 1945 עם קבוצה של ילדים ונוער, רובם יתומים,  הועברנו למחנה עקורים בגרמניה בתקווה להגיע לארץ במהרה.

אחרי שנה וחצי הועברנו למרסיי למחנה גרנד- ארנס , המתנו לאונייה וכאשר היא הגיעה  עליתי על האקסודוס.

הבריטים גרשו אותי מהארץ  על אוניית הגירוש Ranymade park  שם הייתי במרתף הקטן יחד עם מרדכי רוזמן.

כאשר הוחזרנו לגרמניה הייתי בפפנדורף ואחרי כן באמדן. שוב הגניבו אותי למחנה גרנד- ארנס במרסיי ומשם למחנה אימונים ליד מרסיי שנקרא : "דפנה", שם לימדו אותי קפ"פ וניווט ולבסוף במאי 48 הגעתי שוב ארצה ומכיוון שנשארתי לבדי בעולם, בגיל 16 וחצי התגייסתי לצבא.

פוטרמן שרה,

נולדתי ב 21 לחודש יוני 1944 בעיר קיזילקיה בקירגיסטן  בשם שרה, להורי גניה וחיים פוטרמן.

הם היו ילידי פולין, אמי מעיירה יהודית קטנה ליד הגבול של רוסיה פולין ששמה היה לנין ואבי מעיר הבירה וורשה. משפחתה של אמי ברחה לרוסיה ברכבת האחרונה כשהגרמנים החלו להקיף את העיירה ובגלל מזג האוויר הקר ברוסיה נדדו למזרחה לקירגיסטן.
בסוף שנת 1946 ארגון ההגנה עזר להורי ולעוד יהודים להבריח את הגבול לגרמניה, לאזור שהיה בשליטת ארצות הברית. הם עברו לעיר קאסל. אונר"א והג'וינט סיפקו אוכל ובגדים. הורי שרצו מאוד לעלות לישראל נרשמו בארגון ההגנה כמועמדים לעלייה. בחודש יולי 1947 הם צורפו לעולים אחרים והבריחו את הגבול לצרפת במשאיות ורכבות עד שהגיעו לנמל של העיר מרסיי, לחוף הים התיכון.
מכיוון שאבי חלה מאוד עקב פציעה בצבא הפולני ואושפז לתקופות ארוכות התעכבה עלייתנו לארץ. ורק בתאריך 23.5.1949  באוניה עצמאות הגענו לחיפה למחנה שער העלייה.....

Please reload

© 2017  -  צוות ההנצחת המורשת למעפילי אניית ההגנה אקסודוס 1947 

  • Facebook Social Icon