top of page

דפי המשפחות וזיכרון - מורחב - באות - A

מעפילי אקסודוס> דפי המשפחות וזיכרון

* אם ברצונכם להוסיף ו/או לתקן מידע וזכרונות אודות בני משפחותיכם מעפילי האקסודוס לחצו על הכפתור הכחול שבצד שמאל 

"עדכון מידע, הוספה ותיקונים", מלאו את הטופס ושלחו. אנחנו נעדכן את האתר בהתאם.

* קבצים יש לשלוח לאחר תאום. שלחו הודעה שהנושא שלה "הוספת חומרים לאתר".  בהודעה יש לרשום שם ומספר טלפון על מנת שניצור אתכם קשר. 

* הוספנו לאתר כלי "חיפוש" המאפשר למצוא כל חומר וכל אזכור שהוכנס לאתר כגון שמות כולל שמות צילומים ואירועים. חשוב לזכור, כשאתם מעבירים אלינו חומרים, הם צריכים להיות כתובים כמסמך וורד - WORD . אם אתם שולחים צילומים, קבצי PDF או קטעי וידאו ושמע, יש לתת להם שמות/תיאור אחרת לא ניתן יהיה למצוא אותם בכלי ה"חיפוש". 

דפי המשפחה מסודרים על פי סדר ה-  abc.. של שמות המשפחה באנגלית 

Alexelsi - אלקסלסי שמואל  

 

מספר שמואל אלקסלסי

נולדתי ב- 15.4.1926 בעיר ספי שבמרוקו. בצעירותי למדת בבית ספר אליאס שבעיר עד שהתחילו מהומות בה בעקבות תחילתה של מלחמת העולם השנייה. יהודים שברחו מאירופה הגיעו לקהילה היהודית בעיר ושנים מהם השתכנו בביתם והזהירו אותם מפני הנאצים ועוזריהם.
בגיל 16 ניסה להתגייס לצבא הבריטי שכבש את מרוקו מידי הצרפתי, אך הוא סורב, בגלל יהדותו ומוצאו המרוקאי. מאוחר יותר קבל תעודת זהות ספרדית ובשם מזוייף התגייס לצבא הבריטי ובשורותיו נלחם באיטליה. בשנת 1945 בסוף המלחמה הוא חפש כל דרך לעלות לארץ ישראל. כך, בעזרת הסוכנות היהודית הגיע למחנה הכשרה ליד העיר טולוז ועם קבוצת ההכשרה הגיע לנמל סט ועל על האקסודוס. על האניה הוא התמנה לראש קבוצה. בקרב שהתקיים על האקסודוס הוא הפיל חיילים בריטים לים.
מחיפה הוא גורש עם יתר מעפילי האקסודוס על אניית הגרוש אושיין ויגור.
בתאריך 27.3.1948 עלה ארצה התגייס לצה"ל תחילה לחיל השריון ובהמשך לחיל הנדסה הקרבית.
בגיל 23 השתחרר מצה"ל ועבר להתגורר בקבוץ מעגן. שם נישא לחנה ולזוג 7 ילדים ועשרות נכדים.

שמואל אלקסלסי.jpg

נופר לוי מספרת ביולי 2007 אודות הסבתא והסבא שלה אדלר לוזר (אליעזר) ויוכבד 

.... סבא לוזר הגיע בתור שליח מטעם "הועד הפועל" של התנועה (תורה ועבודה), סבא וסבתא נהיו חברים, הוא הציע למשפחתה של סבתא לעלות על אוניה שיוצאת לא"י, הוא רצה לשלוח את כל משפחתה של סבתא מלבדה לא"י. הוא אמר לה שהוא יסדר לה עליה יותר קלה בלי לעבור בקפריסין. סבתא אמרה לו שהיא לא תיפרד מאחיה ואם הוא ירצה אותה שיימצא אותה בארץ.  

האוניה הזו הייתה "יציאת אירופה", אקסודוס. בהגיע האוניה לחיפה האנגלים ששלטו בארץ לא הרשו לאוניה לעגון ולמעפילים לרדת לחוף, הם לחמו באנגלים עם מה שהיה להם, אבל שום דבר לא עזר, הורידו אותם בכוח מהאוניה וחילקו אותם לשלוש אוניות. 

"שם שיחק לי המזל", אומרת סבתא, שמו אותה לבד באוניה ואת שני אחיה, הבנות דודות והדוד באוניה אחרת. הם שהו שלושה חודשים על המים הטריטוריאליים של צרפת, הם לא רצו לרדת לאף מדינה, אך ורק לארץ ישראל. לא עזר להם שום דבר והחזירו אותם להמבורג שבגרמניה. הם חשבו שאף אחד לא יודע על הסיפור של אקסודוס. מהמבורג עברו לפפנדורף.

יום אחד הגיע סבא לפפנדורף מטעם העבודה. אחת החברות של סבתא ראתה אותו, רצה לצריף של סבתא ואמרה "לוזר הגיע" ,סבתא לא האמינה, יצאה החוצה וראתה את סבא יורד ממשאית שחור מפחם. ביחד הם עברו לעיר אמדן, הם הגיעו לפני ראש השנה, קיבלו אוכל מהג'וינט וחיכו לעליה לארץ. סבא וסבתא התחתנו בא' אדר א' תש"ח (13.3.1948). את שמלת הכלה תפרו מציפה, כי סבתא התעקשה לא לקחת בהשאלה שמלה מהגרמניות. אחרי החתונה גרו כחודשיים במינכן, עלו לארץ בעליה ב', באוניה "קדמה", והגיעו לארץ לנמל עכו ב-30.5.1948. ....

                לצפייה בוידאו אודות משפחת אדלר  הקישו  -  כאן 

רבקה אנטמן מספרת את סיפור משפחתה

שמי רבקה אנטמן לבית וקסר. נולדתי בשנת 1937 בפולין בעיירת טרספול ליד נהר הבוק במחוז לובלין, להוריי עטל וזלמן וקסר ז"ל, אחיותיי רחל והלה ז"ל ואחי יעקב ז"ל.

אחרי המלחמה בשנת 1946 חזרנו לפולין לאזור ריכבך ושם התאחדנו עם אבא.

הוריי שמעו שהסוכנות אוספת פליטים והצטרפנו אליהם. חצינו גבולות והגענו למחנה העקורים באזור הכיבוש האמריקאי בשם אולם - ULM .

ב-10 ליולי 1947 הגענו למרסיי, עלינו לאונייה אקסודוס. היינו כ- 4700 איש, וכל אחד עלה עם תרמיל קטן. באנייה היו דרגשים ואותנו שיקנו על הרצפה ליד המטבח. הצפיפות הייתה קשה והתנאים גרועים. כל היום שכבנו ללא אפשרות להסתובב בחום הלוהט.

לאחר הקרב עם הבריטים על האקסודוס משפחתי גורשה לצרפת ומשם חזרה לגרמניה על אניית הגרוש אמפייר- ריבל. כשהגענו להמבורג נשלחנו למחנה המעצר אמסטאו. אני חליתי במחנה ואושפזתי בבית חולים.

ממחנה אמסטאו העבירו אותנו למחנה סנגוורדן שהיה מחנה צבאי לשעבר של חיל הים הגרמני. במחנה אנחנו הילדים שחקנו רוב הזמן מחוץ למבני המגורים. המשחק היפה שלנו היה מחבואים. באחד הפעמים נתגלתה לפנינו מנהרה. מרוב סקרנות ירדנו למנהרה וראינו לפנינו בתים, כבישים ורחובות. ממש עיר שלמה.

בספטמבר 1948 הגענו ארצה למחנה פרדס חנה, אחרי שבועיים הועברנו למחנה בקריית שמואל שהיה מחנה צבאי אנגלי לשעבר. משם עברנו לקריית מוצקין.

כיום אני נשואה באושר לבעלי אריה, יש לנו שתי בנות, שישה נכדים ו-3 נינות.  

זאב ארנון מספר:-  

נולדתי בבודפשט ב-20.3.1934 .היינו משפחה, אמא, אילנה, Ilona, לבית משפחת  Halasz אבא , Szamosi Elemer ושלושה אחים. גרנו במרכז בודפשט בדירה בת 3 חדרים. הייתה לנו חנות למכירה ותיקון עניבות. החיים התנהלו כסדרם.

השם שלי בהונגריה היה: Szamosi Vilmos Peter,

 ב-19.3.1944 כבש הצבא הגרמני את הונגריה, ובאותו היום ראיתי באחד הרחובות הראשיים את החיילים הגרמנים צועדים עם כל הנשק שלהם. היה מפחיד מאוד. מאותו הזמן התחלנו להרגיש את ההתנכלויות ליהודים.

 ב-18.1.1945 כבש הצבא האדום את בודפשט, ובעצם שחררו אותנו מהנאצים. חזרנו לביתנו הקודם.

. בתחילת 1946 אחי יצחק ואני, עם קבוצת ילדים ומדריכיהם, הוברחנו לגרמניה (ליהודים עדיין אסור היה לעזוב את הונגריה) לקראת העלייה לארץ ישראל. בגרמניה היינו בהתחלה במחנה עקורים, Leipheim ואחר כך במקום יותר טוב, Bayrisch Gmain . ביולי 1947 בגל 13 בצרפת עלינו על האנייה אקסודוס. סיפור האקסודוס ידוע.  אני גורשתי על אניית הגירוש אושן ויגור, ובגרמניה במחנות פפנדורף Poppendorf  ואמדן Emden.   

לאחר השהייה באמדן, ב-1948, כחודש לפני הקמת המדינה הגעתי ארצה, לכפר הנוער בן שמן עד שנת 1951 משם הגעתי לקיבוץ יקום.

בשנת 1952 הגייסתי לנחל עם הגרעין שלנו מקיבוץ יקום.

ב-1960 התחתנתי עם דבורה, הקמנו משפחה ועברנו לתל אביב.  

היום יש לי 3 ילדים, 11 נכדים ו-2 נינות. דבורה נפטרה ב-2005.

      לצפייה בוידאו שצילמתי בשנת 2018 במסגרת סיור משפחות מעפילי האקסודוס בדרום צרפת  הקישו  -  כאן 

                 

     לצפייה בוידאו שצילם פלג לוי בשנת 2019 במסגרת סיור משפחות מעפילי האקסודוס בגרמניה   הקישו  -  כאן 

חנה אברוצקי, נולדה ב-21.4.1932 בוורשה פולין, היא ניצולת שואה בעלת סיפור חיים מרתק של ניצחון החיים

בגיל 11, כשהיא נערה צעירה, הצליחה חנה לאחר תלאות קשות בגטו ורשה לברוח.  היא מצאה מקום מסתור אצל משפחה פולנית שבהמשך זרקה אותה לרחובות.

בדרך נס מצאה עצמה במנזר קתולי, שם הנזירות הפכו לה למשפחה, ופרח כמורה צעיר בשם קרול וויטילה הפך לה לאח. במשך 4 שנות שהותה במנזר התפתחו קשרי ידידות אמיצים וחיבה רבה בין השניים.  כעבור 30 שנה מונה קרול ויטילה לאפיפיור - יוחנן פאולוס השני ועד יום מותו (2005) שמרו השניים על קשר חם.

בשנת 1946 הגיעה אל חנה שהיתה במנזר נציג תנועת הבריחה ואמר לה: "אני יודע עליך, את, שמך חנק'ה מנדלברגר, ואימא שלך אלה, ואימא שלך חיה, ואת יהודיה, ואני באתי לקחת אותך אל אמא שלך". חנה הוברחה מפולין למחנות עקורים בגרמניה, שם חוברה לחברת-נוער ובמסגרתה עלתה לישראל על סיפונה של אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" - EXODUS 1947 . על פעילותה האמיצה עוטרה באות ההגנה. חנה נישאה לנחום אברוצקי יליד כפר סבא. שני ילדיה, ארבעה נכדיה ושני ניניה - מתגוררים עד היום בכפר-סבא בבית משפחת אברוצקי שהגיעה למקום לפני למעלה מ-100 שנה. 

בראשית שנה 2017 שנת ה-70 להגעת האקסודוס לנמל חיפה משולב סיפורה של חנה אברוצקי עם סיפורם של מעפילים נוספים שהיו על האנייה. בוידאו בו היא נשמעת בקולה מספרת את קורותיה בשנות הבריחה והעפלה. הסרט הופק ע"י  אילנה דרוקר מערוץ כאן 11 ונקרא " אור השמש לא כבה". סרט היסטורי חשוב ביותר.

Please reload

bottom of page