אקסודוס 1947> אירגוני הבריחה והעפלה

אירגוני הבריחה והעפלה

אודות תנועת הבריחה.jpg

ראה גם בויקיפדיה:- 

אודות תנועת "הבריחה" -  בתכניתו השבועית של ד"ר יצחק נוי ב"כאן" השעה התיעודית.  להאזנה הקישו -->

קשה להבין את פרשת אקסודוס אך ורק על סמך עדויות המעפילים שהפליגו עליה. אין זה מובן מאליו שמכל קצות אירופה התקבצו בדרום צרפת ב-11 מחנות זמניים שהתפרסו בין בנדול  Bandol שמדרום מזרח למרסיי ועד סלון Salon  וארל שעל גדות נהר הרון, כ- 5000 יהודים "משארית הפליטה" תוך כ-3 שבועות. מאמצע חודש יוני 1947 ועד ל- 10 ליולי 1947, הגיעו לנמל סט SETE ב-172 משאיות והפליגו בחשאי מהנמל לארץ ישראל בשעה 02:00 בבוקר, כשהם מצויידים במזון בשפע ומאורגנים להיאבק בשעת הצורך בצי הוד מלכותה על מנת להגיע לחופי תל אביב.  

מבצע לוגיסטי שכזה מחייב התארגנות רחבת היקף בסדר גודל שרק מדינה מסוגלת לקיים. זו לא התארגנות של יחידים ולא מתוך התלהבות ספונטנית. של קבוצת אנשים אי שם באירופה.

כדי להבין את הפרשה יש להבין את הרקע שלאורו התרחשה הפרשה, מי הכוחות הפועלים והמשימות של כל גוף שפעל להוצאת המבצע אל הפועל.

האנייה פרזידנט וורפילד או בשם הדו-לשוני שקיבלה על ידי מפקדת "ההגנה" יציאת אירופה תש"ז -EXODUS-1947 הייתה אניית מעפילים אחת מיני רבות שחתרו לנחות בחופי ארץ ישראל.  החל משנת 1934 ובמהלך מלחמת העולם השניה וכנגד הספר הלבן של הממלכה הבריטית בארץ ישראל. עד קום מדינת ישראל במאי 1948 הגיעו לחופי הארץ כ-80 ספינות עם כ- 76,000 מעפילים. רוב המעפילים שהגיעו לחופי ארץ ישראל, נבלמו על ידי הצי הבריטי, נאסרו במחנה המאסר בעתלית ומשזה התמלא הועברו המעפילים באניות מאסר למחנות בקפריסין. כנגד כל הסיכויים, בכל זאת, מבצע העפלת האקסודוס יצא אל הפועל.

המיוחד בפרשת האקסודוס בשונה מיתר אניות המעפילים היה ב-2 משורים.

א. בשעתה האקסודוס הייתה אניית המעפילים הראשונה שהפליגה ארצה עם 4,554 מעפילים לעומת אניות המעפילים עד אז שהפליגו לכל היותר עם מאות בודדות של מעפילים. אמנם מאוחר יותר היו אניות מעפילים גדולות יותר ה"פן יורק" וה"פן קרסנט" שעל שתיהן ביחד הפליגו 15,000 מעפילים.

ב. ההבט המיוחד הנוסף לפרשת האקסודוס, בשונה מיתר אניות המעפילים שהיו לפניה ואחריה, הייתה העובדה, שהבריטים הפעילו כנגדה בפעם הראשונה והאחרונה את מדיניות  ה-ריפולמנט Refoulement , שמשמעותה החזרת המעפילים לנמלי היציאה שלהם. במקרה של האקסודוס לנמל פורט דה בוק שבצרפת ומשעה שהמעפילים סרבו לרדת שם, הובילו אותם הבריטים  לנמל המבורג שבגרמניה שהיה באזור הכיבוש הבריטי בסוף מלחמת העולם השניה.

כידוע עד מאי 1948 לא הייתה  מדינה לעם היהודי. על כן צריך לשאול שוב את השאלה מי אירגן את מבצעי הבריחה והעפלה להוצאת שארית הפליטה, כ- 330 אלף יהודים מכל רחבי אירופה ורוסיה ולקח על עצמו למלט אותם מצפרני האנטישמיות ששררה באירופה.

אמנם לעם היהודי לא היתה מדינה באותם הימים אך היתה מנהיגות יהודית עולמית שחתרה כל הזמן לבניית תשתיות לקראת הקמת מדינה בארץ ישראל. כחלק מהתשתית המדינתית של העם היהודי, הוקמה ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב- 3 ספטמבר 1897  בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבזל, התנועה הציונית העולמית.  

למימוש מטרותיה ראתה התנועה הציונית ב"שארית הפליטה" באירופה ובארצות ערב כמאגר האנושי למדינה שבדרך ובנוסף החליטתה התנועה על  הקמת המוסדות הלאומיים הבאים:-

א. ההסתדרות הציונית העולמית  הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם.  ששימשה כמעין ממשלה של המדינה שבדרך. בתחילת דרכה ייצגה ההסתדרות הציונית את היישוב היהודי בארץ ישראל אל מול השלטון העות'מאני ואחר כך את כל העם היהודי. בשנת 1929  עברה הפעילות הביצועית של ההסתדרות הציונית לידי הסוכנות היהודית,  וההסתדרות הציונית נותרה רק כגוף קובע מדיניות בלבד.

ב. הסוכנות היהודית  הוקמה ב-11 לאוגוסט 1929. הסוכנות היהודית ביחד עם הוועד הלאומי היוו את מועצת העם, ששימשה למעשה "הממשלה של המדינה שבדרך". הוועד הלאומי, בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם הסוכנות, היה אחראי על ניהול שוטף של כל העניינים הפנימיים של הקהילה היהודית בארץ. בנוסף, גם היה הגוף  שייצג את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.

בנימין זאב הרצל ב- 3 ספטמבר 1897

עם הקמת הסוכנות כוננו בה מחלקות. המחלקה המדינית עסקה ביחסי החוץ של היישוב. המחלקות האחרות היו מחלקת הביטחון, מחלקת העלייה ומחלקת חינוך.

במועצת העם ניהלו בין היתר את:

  • רשת החינוך

  • הרבנות הראשית

  • המועצות המקומיות

  • הקשר עם יהודי התפוצות

  • הקשר עם הנציב העליון וממשלת המנדט

  • עלייתם וקליטתם של עולים מרחבי העולם (גם בהעפלה בלתי חוקית בעקבות מדיניות הספר הלבן).

  • גיוס כספים מיהודי התפוצות

  • קשר עם העולם וגיוס תמיכה להקמת המדינה.

יושב-ראש הסוכנות במשך מרבית שנות פעילותה עד הקמת המדינה היה דוד בן גוריון (בשנים 1935 – 1948).

ג. הקרן הקיימת לישראל  עסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן.

ד. קרן היסוד  הייתה הזרוע הפיננסית (האוצר) של ההנהגה הציונית.   קרן היסוד התרכזה במימון  מבצעי איסוף שארית הפליטה למחנות העקורים באירופה בנוסף לגופים הבינלאומיים האחרים, מימון תנועות הבריחה, העפלה, העלייה, קליטת העולים בארץ ובמימון פעולות הסוכנות היהודית בארץ ובחו"ל.

 

מחלקת הביטחון בסוכנות היהודית - ההגנה - הפלמ"ח - הפלי"ם - המוסד לעליה ב' - מח"ל

והארגונים הרוויזיוניסטים אצ"ל ולח"י

הצורך בהתארגנות ביטחונית להגנת יהודי ארץ ישראל החל כבר בשלהי האימפריה העוט'מאנית עוד הרבה לפני שהוקמה הסוכנות היהודית ומחלקת הביטחון שלה. בתקופה זו ולאחריה  היה על היישוב היהודי  להתגונן מפני התקפות של פורעים ערבים. סיפור כפר גלעדי,  תל-חי וטרומפלדור שהתרחש בשנת 1920 היה אחד מני רבים. בו פורעים ערבים פושטים על נקודת יישוב במאמץ להרוג כמה שיותר מתיישבים. באותה התקופה תפיסת ההתגוננות התבססה על העיקרון שכל יישוב מתארגן להגן על עצמו. כך היה בתל-חי. עם הזמן תפיסת ההתגוננות השתנתה להתגוננות אזורית מרחבית ע"י כוחות רכובים כארגון "השומר" שפעל עצמאית במרחבי הגליל, הגדוד העברי והנוטרים שפעלו תחת הפיקוד הצבאי הבריטי בארץ ישראל לאחר שהבריטים והצרפתים הביסו את האימפריה העוט'מאנית בשנת 1917, במקביל לתום מלחמת העולם הראשונה.

לאחר מאורעות תרפ"ט בשנת 1929 והקמת מחלקת הבטחון בסוכנות היהודית , השתנתה התפיסה הבטחונית של היישוב פעם נוספת. התפיסה החדשה שצפתה את המרד הערבי והתקפות כנגד כלל היישוב היהודי בארץ ישראל. תפיסת הביטחון החדשה הגדירה שההתגוננות צריכה להיות מאורגנת  וכלל ארצית. לשם כך היה צריך בגיוס מסיבי של לוחמים, אמצעים, נשק וכסף. ההתכנסות של הגופים היישוביים והרכובים "הפרטיים" תחת מרות ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית אפשרו את גיוס המשאבים הנחוצים להגנה המאורגנת הכלל ארצית של היישוב. בראשית הדרך אפילו ז'בוטינסקי תמך בהליכה זו תחת מטריית ההסתדרות הציונית והסוכנות אך משגבר הזרם המתון בהסתדרות הציונית להליכה משותפת עם הבריטים למרות הספר הלבן פרשו הרויזיוניטים ומספר יחידות של ההגנה ממרחב ירושלים מההליכה המשותפת הזאת.

מאידך, רוב היישוב היה מאוחד תחת הסוכנות היהודית  שמסדה את כח המגן של היישוב - תחת "ההגנה". החל משנת 1930 הועבר פקוד ההגנה תחת ה"מפקדה הארצית" בפיקוח אזרחי, בשליטת הנהגת היישוב, הועד הלאומי והסוכנות היהודית בראשותו של דוד בן גוריון שהיה "מפקד על" שלה. רק במסגרת זו ה"הגנה" נתמכה כלכלית ע"י ההסתדרות הציונית העולמית. מרגע זה "ההגנה" החלה להתארגן כארגון מבצעי של ממש בעל סדר ותיאום ברמה הכלל ארצית. במסגרת ההתארגנות החדשה הוקמו הפלמ"ח, הפלי"ם, ארגון התע"ש ליצור נשק ותחמושת, הגדנ"ע ועוד גופים מבצעיים נוספים.

עקב עליית האנטישמיות באירופה, בריחת פליטים יהודים מהשלטון הנאצי וסגירת שערי הארצות בפניהם, החלה והתארגנה באופן ספונטני וחשאי תנועת הבריחה, של היהודים ממרכז אירופה לאסיה התיכונה. בראש תנועת הבריחה עמדו בדרך כלל אנשי מחתרת מהתנועה הציונית החלוצית בפולין. בראשיתה, לתנועת הבריחה לא היה כל קשר למנהיגות היישוב בארץ. מאוחר יותר בשנת החל מ-1934, ארגון "ההגנה" החל לשתף פעולה עם התנועות החלוציות הציוניות באירופה להבאת עולים לארץ ישראל בדרך בלתי ליגאלית, וכך למעשה התחילה ההעפלה.

בתחילה, הנהגת היישוב לא שיתפה פעולה עם מפעל הבריחה  וההעפלה מחשש לפגיעה בעלייה החוקית שהבריטים אפשרו ומחשש לפגיעה בשיתוף הפעולה עם הבריטים. אך עם פרסום הספר הלבן  ב-1939, שהגביל את העלייה ל-1500 יהודים בחודש בלבד, והגביל את רכישת הקרקעות להתיישבות יהודית.  הוחלט כבר באותה שנה על הקמת המוסד לעלייה ב '  הזרוע המבצעית של ההגנה שנועדה לארגן בצורה מרכזית את ההעפלה. אנשי "ההגנה" השתתפו בפיקוד והובלת הספינות, במנגנון ההורדה לחופי הארץ, במתן שירותי לוגיסטיקה בנמלי היציאה לארץ, מודיעין וקשר (על ידי יחידת הגדעונים )  על מנת להוביל בבטחה את הספינות לארץ. ( לקריאת ספרו של דניאל רוזן אודות מורשת הגדעונים   הקישו כאן).

באוגוסט 1945 החליטה הנהגת הסוכנות היהודית בראשות בן-גוריון בשיתוף הארגונים הרויזיוניסטים אצ"ל ולח"י, לפתוח במאבק בבריטים, במסגרת תנועת המר"י העברי, באמצעות ההעפלה לארץ, זאת לצד אסטרטגיה של מגננה צבאית. בן-גוריון דחף ל"עלייה לוחמת" גלויה וחמושה,  אך לבסוף הוחלט לפתוח בפעילות נמרצת להבאת עולים באופן חשאי בעליה בלתי לגאלית - עליה ב', ולשם כך שותפה "ההגנה".

לפני מלחמת העולם השנייה הצליחו ההגנה והמוסד לעלייה ב' להביא ארצה למעלה מ-6,000 מעפילים ב-16 ספינות,  רק שלוש מהן לא הצליחו להוריד מעפילים לחוף. בנוסף הובאו מעפילים בעיקר מארצות ערב וצפון אפריקה גם בדרך היבשה ואף באויר.

בשנים 1945-1948 התעצמו פעולות העפלה והמוסד לעלייה ב'  הביא לחופי ארץ ישראל, למעלה מ-70,000 מעפילים ב-64 ספינות. אנשי הפלי"ם של הפלמ"ח פיקדו על הספינות, השיטו אותן ואבטחו אותן, ואנשי "ההגנה" הורידו את המעפילים אל החוף. "ההגנה" החלה לפעול בקרב הפליטים היהודיים שוכני מחנות העקורים  באירופה ובקרב עצורי מחנות קפריסין.  שליחי "ההגנה", מהם גם חיילי הבריגדה, סייעו לתנועת הבריחה להעביר פליטים ממזרח אירופה למערבה ומשם - לארץ ישראל. מאוחר יותר המוסד לעלייה ב' נטל תחת חסותו גם את ה"בריחה", וכמו כן ארגנו את פעולות ההעפלה ושליחת הספינות ועסקו בהכשרתם הציונית, הצבאית והמנטלית של צעירים המיועדים לעלייה, שהיוו את הבסיס לגח"ל (גיוס חוץ לארץ) במלחמת העצמאות. נפתחו באירופה מחנות אימונים מיוחדים שבהם הוכשרו לוחמים לעתיד. כמו כן גייסו אנשי "ההגנה" מתנדבים יהודים, אנשי המח"ל  (מתנדבי חוץ לארץ) . כדי שיעזרו ללחימה על הקמת המדינה.  רוב הצוות שהשיט את האקסודוס היה ממתנדבי חוץ לארץ ברובם יהודים אמריקאים שגוייסו לקראת רכש אניות המעפילים שנרכשו על ידי "ההגנה" בארה"ב. חלק מהצוותים היהודים שהשיטו את הספינות לאירופה ירדו מהן בנמלי אירופה וחזרו לאמריקה להבאת ספינות נוספות שנרכשו שם.

במקביל לפעילות ההסתדרות הציונית העולמית שדאגה לשמר את הקהילות היהודיות בעולם כמאגר אנושי למדינה שבדרך. פעלו גופים יהודיים נוספים לשמר ולחזק את יהודי ארץ ישראל ובכלל יהודים בעולם באשר הם. בין הגופים החזקים והגדולים היה הג'וינט שהוקם בשנת 1914 תוך איחוד של 3 אירגוני צדקה גדולים מיהדות ארה"ב. הג'וינט פועל גם בימינו אלה, להצלת יהודים הנתונים תחת איום.

לא אחת קרה שפעילות הג'וינט לא תאמה את מטרות ההסתדרות הציונית העולמית בשימור המאגר האנושי באירופה. לדוגמא,  פעל הג'וינט להוציא ולמלט יהודים מאירופה לארה"ב, קנדה ודרום אמריקה בניגוד לעמדת ההסתדרות הציונית. הנתק בין הגופים למרות אחדות המטרה שלהם בהצלת היהודים באשר הם, בלט במיוחד כשהיה צורך לעזור במאמץ למניעת הורדת מעפילי האקסודוס מאניות הגרוש בפורט דה בוק. מיום שהתברר שמעפילי האקסודוס מוחזרים לצרפת לקח לאירגון זמן רב, לקבל החלטה שעליו לסייע גם במקרה זה. בכסף ובמזון על מנת שהתנגדות המעפילים לרדת בצרפת תוכל להמשך לאורך זמן. אבל משהתקבלה ההחלטה בג'וינט על הסיוע, הוא הגיע בשפע ואף המשיך ללוות את מעפילי האקסודוס גם במחנות שאליהם הובאו בגרמניה, פפנדורף, אמסטאו, אמדן וסנגוורדן.

"הבריחה והעפלה" של אריה איתמר ומשפחתו שהעפיל על האקסודוס כילד צעיר.

הסרטון צולם על ידי עמותת מורשת הבריחה, נינה אלעזר מראיינת ועימנואל בהט צלם.

 

מפת הבריחה והעפלה של המעפיל אריה איתמר ומשפחתו בין השנים 1941 - 1947

המפה אינטראקטיבית בהקשה על הבועיות הכחולות מועברים למקומות המדוייקים על גבי מפת גוגל

באור למסלולי הבריחה והעפלה המתוארים במפה

קטע הבריחה הסופי של משפחת המעפיל אריה איתמר המתאר מסע רגלי של 300 ק"מ לאורך הגבול בין פולין לאיזור הכיבוש  הרוסי

בגרמניה. התנועה בשטח פולין נעשתה במטרה להתרחק ממגע עם כוחות הרוסיים שבגרמניה, מחשש להתפס ולהשלח חזרה לרוסיה שממנה הם נמצאו בבריחה מזה מספר חודשים. הכניסה לגרמניה נעשית באיזור הכיבוש האמריקאי סמוך לגבול האוסטרי בעיירה איינרינג - Ainring .

© 2017  -  צוות ההנצחת המורשת למעפילי אניית ההגנה אקסודוס 1947 

  • Facebook Social Icon