מספרים על סליק אקהאוז:

​

".....  נולד ב- 7.7.1932 בעיר לבוב, פולין. היה חבר בתנועת "השומר הצעיר".

בימי מלחמת-העולם השנייה, התפזרה המשפחה ברחבי פולין. סליק ואחיו נדדו ביערות ובבתי-יתומים,  עם תום המלחמה, הגיעו לעיר שטטין, שם הצטרפו לקבוץ-ילדים שהתארגן לעלייה לארץ-ישראל.

בגיל 15 יחד עם אחותו עלו על האקסודוס, בקרב על האנייה כנגד הבריטים נפצע.

בשנת 1948 תוך כדי קרבות מלחמת העצמאות הוא הגיע ארצה והצטרף אל חטיבת "גולני", סליק, נשלח להגנת הגליל, ובסוף הגיע לאשדות-יעקב.

בהיותו רק בן 16, בתאריך 15.5.1948 במהלך הפצצה אווירית על אשדות יעקב, נפגע סליק מרסיס פצצה ונפטר מפצעיו. ...."

​

האח דוד סיפר על דבורה:

דבורה נולדה בוארשה בשנת 1932. כשהותקפה פולין על ידי הגרמנים ברחה משפחתה מזרחה, ונשלחה למחנה של עבודות כפייה ביערות רפובליקת מארי אל על גדות הוולגה, שם נפטר אבי המשפחה.

עם פרוץ המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה שוחררו אזרחי פולין ודבורה, אמה ואחיה עברו לבירת הרפובליקה, ואחיה של דבורה, דוד התגייס ללחימה בגרמנים. 
אחרי המלחמה, כששוחרר האח מהצבא ודבורה ואמה חזרו לפולין, החליטה המשפחה להגיע לארץ ישראל.

ב 1946 הם עזבו את פולין ושהו כשנה במחנות העקורים בגרמניה באזורי הכיבוש האמריקאים והבריטים. דבורה היתה בקבוצת הילדים (קבוץ ילדים) ויחד עם קבוצתה צורפה למעפילים באוניה "אקסודוס".

נירה, ביתו של דוד מספרת:  על האקסודוס דבורה היתה רק בת 14 עם קבוצת הילדים , ללא ההורים.

אמה ואחיה של דבורה עלו ארצה אחרי שדבורה הפליגה עם קבוצת הילדים על האקסודוס, באמצעות סרטיפיקטים שארגוני הבריחה קבלו מהבריטים במחנה ברגן-בלזן. 

כשאניות הגרוש הוחזרו להמבורג עם המעפילים. דוד אחיה שנשאר עם האם במחנה העקורים יצא עם יתר חבריו להמבורג להפגין כנגד החזרת המעפילים לגרמניה. באותה שעה הוא כלל לא ידע שבשעה שהפגין, אחותו דבורה נמצאה בין המעפילים המוחזרים לגרמניה על אניות הגרוש.

חברה מקבוץ גן שמואל כותבת על דבורה:

דבורה, שהיתה ממעפילי-ניצולי האונייה "אקסודוס", הגיעה לחברת הנוער בקיבוץ גן שמואל בגיל 16. לאחר שיחרורה מהצבא, למדה מוזיקה באקדמיה למוזיקה בירושלים. בשנת 1953 קיבלה מילגה של ארגון נשות הדסה, ללימודי שירה וניצוח בבית הספר למוזיקה, ג'וליארד, בניו-יורק, ארצות-הברית, אותם סיימה ב-1957. דבורה ניצחה בארצות-הברית על מקהלות, לימדה מוזיקה וקיימה הופעות, בכלל זה באולם הקונצרטים קרנגי הול שבניו-יורק.  

פיטר מילסון מספר את סיפורו של הדוד שלו איינהורן שמואל:

איינהורן שמואל נולד למשפחה יהודית חרדית ב- 22.12.1033 בעיר קורוסמזו שבצ'כוסלובקיה. שמו של אביו יוסף פרידפטיג, שהיגר לצ'כוסלובקיה באופן בלתי לגלי. על כן נאלץ להסתיר את זהותו ולהחזיק בשם המשפחה של אשתו פרידה איינהורן, שהייתה עקרת בית.   

עם עלייה הנאצים לשלטון שמואל נשלח להגנתו לבית יתומים בהונגריה. במקביל כל משפחתו נשלחה לאושוויץ והושמדה שם מלבד אחותו הבוגרת ששוחררה על ידי הצבא האדום. לאחר כיבוש הונגריה על ידי הנאצים בשנת 1944 ראול וולנברג לקח חסות על הילדים ההונגרים והגן עליהם בבתי מגן בהונגריה עד סוף המלחמה. 

בסוף המלחמה שמואל חבר לתנועת הנוער הציוני ובמסגרת זו הגיע לוינה ומשם המשיך לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה ושהה שם כשנה. לקראת סוף שנת 1946 קבוצתו התגנבה לצרפת והמתינה להפלגה לא.י. בעיירה ליד מירסיי שבדרום צרפת.

ב-10 ליולי הגיעה הקבוצה לנמל סט ועלתה על האנייה פרזידנט-וורפיד ששמה הוסב לאקסודוס.

לאחר הקרב על האקסודוס בהגיע האנייה לנמל חיפה קבוצתו של שמואל גורשה לגרמניה על אניית הגרוש רונימייד-פארק.

מנמל המבורג שמואל הגיע למחנה פפנדורף ומשם למחנה אמדן.

באפריל 1948 שמואל עלה ארצה על האניה קדמה כשהוא בן 14 שניה.

​

סימה אורן מספרת:

..... ביולי 1947 היא היתה רק בת 3 כשהוריה הביאו אותה לנמל סט שבצרפת ועלו על האניה כדי להפליג לארץ ישראל.

...  היה המון בלגן ורעש. "אני לא זוכרת את הדרך במשאית מברית המועצות למרסיי כדי לעלות על האוניה, אבל אני זוכרת תמונות בודדות. את אמא שלי יושבת ומוציאה ג'וקים ורמשים קטנים מקרקרים שנתנו לנו. בזיכרון אחר אנחנו ישנים מאוד צפופים, כמו בקר, בבטן האונייה. בישלו שם מן סוג של אטריות שהפכו למסה של בצק וזה מה שאכלנו"....

מספרים על אייזנרייך דוד באתר יזכור לחיילי צה"ל:- 

..... אייזנרייך דוד בן אהרן ומרים. נולד ביום ד' במרחשון תרצ"ב (15.10.1931) בעיר הוסט אשר בצ'כוסלובקיה. ידע חיי-סבל-ומחלה במחנות הריכוז של אושויץ וברגן-בלזן עד שנת 1945  . אחרי צאתו ממחנות ההשמדה מצא את אמו (אחרי שאביו הושמד ע"י הנאצים). רבים ניסו לפתותו לצאת לאמריקה אבל הוא העדיף לעלות לארץ. בשנת1947  ברח מאמו והעפיל ארצה באניית המעפילים  "יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס". גורלו היה כגורל שאר המעפילים - גירוש מחופי-הארץ וחזרה לגרמניה. בשנת 1948  הגיע סוף סוף לארץ. הוא למד עברית במקווה-ישראל. לאחר-מכן נשא אישה והקים את ביתו. ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956) נפל בקרב במערכת-סיני...

"....

צבי זינדל אבן-בר מספר:- 

הסיפור של צבי אבן-בר, ניצול שואה, איש חינוך ותיק ואדם חברותי ואהוב על הבריות, מתחיל בעיירה הקטנה סצ'יזוב במזרח פולין שם נולד, עם פרוץ המלחמה, בעשרה בספטמבר 1939. באותם ימים הוריו החליטו לעזוב את פולין ולברוח לרוסיה והגיעו עד טשקנט, בכדי להינצל מהגרמנים. "וכך מתחיל מסע הישרדות שנמשך תשע שנים.

משפחתי – אבי חיים, אימי רחל, אחי יהודה ואני – דמינו לעלה נידף ברוח שנפל לתוך נהר ונסחף עם הזרם. נדדנו כדי למצוא מחסה לראשנו, חיפשנו מקום עבודה שיבטיח לנו פת לחם. רעב ומחלות היו מנת חלקנו. הדאגות לעתיד לא הירפו. ב-1941 גויס אבי לצבא הרוסי ויותר לא ראינו אותו. הקשיים והדאגות חישלו את רוחה של אימי. היא עשתה את הכל כדי שנישאר בחיים.

בתום מלחמת העולם חזרנו לפולין אך משחרב ביתנו וכל יתר המשפחה הושמדה בשואה המשכנו לנדוד ברחבי אירופה עד חודש יולי 1947, עת עלינו בחשאי על סיפונה של האנייה 'אקסודוס' שעגנה בדרום צרפת.

בכ"ט בנובמבר 1947 ואני כבר בן 8 עלינו לארץ במלחמת השחרור – באוגוסט 1948 והשתכנו בצריף מספר 7 בשכונת מפדה אזרחי ברמת גן שהיה בו חדר אחד. ב-1 בספטמבר 1948 התחלתי ללמוד בכיתה ג' בבית הספר 'עליות' ברמת גן.